<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ביצה שנולדה ביו"ט אסור לאכלה ולטלטלה, אבל כופין עליה כלי כדי שלא תשבר, וספק אסור, נתערבה באלף כולם אסורות. [סמ"ק סימן קצ"ד]. כתב רבינו אבי העזרי שאם שם בתבשיל ביצה שנולדה ביום טוב אינה בטילה בס' משום דלחזותה וטעמא עבידא, ועוד דהוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל אפילו באלף וכן ירק העשוי להטעים.
<h2>דף ב:</h2>
וכל מוקצה מותר כרבי שמעון חוץ מגרוגרות וצימוקין ומוקצה מחמת איסור. [סמ"ק סימן קצ"ד]. וכן פסק רש"י ורבינו תם אבל הרב אלפאסי פסק כרבי יהודה בי"ט וכרבי שמעון בשבת, וטעמא דמילתא כדאמרינן בגמרא בפרק קמא דביצה יום טוב דקיל סתם לן תנא כרבי יהודה שבת דחמיר סתם לן תנא כרבי שמעון.
<h2>דף ז.</h2>
בדק בערב יו"ט בקן של תרנגולת ולא מצא ביצה ולמחר השכים מאד בבוקר ומצא ביצה, אם יש תרנגול עד שישים בתים מותרת, ואי ספנא מארעא אסורה [סמ"ק סימן קצ"ד] פירוש דכל זמן שיש תרנגול תוך ס' בתים אינה יולדת בלילה, ואמרינן שמא לא בדק יפה פרש"י דאפילו תרנגולת דספנא מארעא רובן אינן יולדות אלא ביום, ומתוך כך כתב הרשב"א ז"ל דלוקחין ביצים מן החנוני בליל ראשון של יום טוב ואפילו של ראש השנה, דרובן של זכרים, ואפילו ספנא מארעא, רובן ביממא ילדו, וכן בליל יום טוב שני של גליות, אבל בראש השנה לא דאימר מאתמול הוא ואסור, ומהאי טעמא התיר רבינו תם ליקח בצים מן הגוים בליל יום טוב שני בשני ימים טובים של גליות.
<h2>דף יד.</h2>
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח דכתיב (במדבר כ"ח) ביום הראשון מקר' קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו, וכן כל ששת ימים, ומותר (ביצה דף כ"ח, א"ח תצ"ח) לעשות צורך אוכל נפש בלבד ודוקא דברים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב כגון לדוך פלפלין כשלא ידע אי זו קדרה יבשל ביום טוב או תבלין שמפיגין טעמן אפילו ידע אבל בדברי' שאיפשר לעשו' מערב יום טוב אסור לעשות ביום טוב (ש"ע תצ"א מיהו אם לא עשאו מעי"ט ויש צורך י"ט מותר לעשות ע"י שנוי) וכן אסור לומר לגוי לעשות (מכילתא בא אל פרע' פ"ט י"ט דף כ"ט). [סמ"ק סימן קצ"ד]. בתוספות פירשו כשתי לשונות שבתלמוד להחמי' לאסור היכא דידע או תבלין שאינן מפיגין טעמן, רק לדוך שומין מותר לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי כך פי' בתוס' בפ"ק דביצה ומיהו בספ' הרב אלפאס פסק כשמואל דאמר דכל התבלין נידוכין כדרכן בלא שום שינוי חוץ ממלח, ולפי זה מותר לדוך פלפלין וכן כל תבלין אפי' במדוך של אבן ואפילו ידע מערב י"ט דבעי לבשולי ביום טוב קדרה דבעי תבלין אפי' הכי שרי ואפי' הרבה יחד ומיהו לדוך פלפלין ברחיים שלהם אסור משום עובדא דחול כיון דמיוחד לכך כדאיתא בביצה ואפילו חדא חדא נראה דאסור משום עובדא דחול ונהגו העולם כששוחקין פלפלין ביו"ט במדוך של אבן לעשות שינוי קצת או דרך הטייה או לדוך מעט מעט, ושמא היינו טעמא משום דמתוך כך הם זכורים שלא לדוך יותר מן הצורך ליום טוב, והא ודאי אסור לדוך פלפלין הרבה יותר מצורך אעפ"י שדכה כולם יחד ואף על גב דשרינן בקדירה אחת לבשל כמה חתיכות אעפ"י שאינו צריך אלא לחתיכה אחת התם היינו טעמא משום דבישו' א' לכולם יחד אבל גבי שחיקת פלפלין דבר ידוע הוא שאין כולם נידוכין יחד זה כמו זה הלכך אם היה שוחק פלפלין הרבה יחד אף על פי שיש צורך למקצתן מכל מקום מעדיף שחיקה בשביל אותן שלא לצורך לבד ודבר נראה לעינים הוא כשאדם שוחק פלפלין הרבה יחד כששחק קצת יש בהם מקצתן שחוקין ומקצתן אינם שחוקים עכ"ל.
<h2>דף כח:</h2>
ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב מותר כרבי יהודה ואין מורין כן. וסכין שנפגמה ביו"ט הלכה דמותר להשחיזו כדי לשחוט בו ואין מורין כן. ור"י התיר ללבן את הטרפא של ברזל ביום טוב מפני שנראה כמחממה לאפות בקל. [סמ"ק סימן קצ"ד]. ודווקא כשמלבנה מחלב לצורך בשר או איפכא דאז לא בעי ליבון גמור שתסור קליפתה אלא סגי בליבון קצת כמו שרגילין העולם לעשות ולנסות ע"י קש שנותנין מלמעלה דבהכי סגי ולא גרע מהגעלה דמועלת אף בתשמישו על ידי האור היכא דהיתרא בלע, אבל כשבלועה מאיסור וצריכה ליבון גמור שתשיר קליפתה ליבון זה ודאי אסור לעשותו ביום טוב שניכר בטוב דלהכשירה הוא עושה ומיתס' מידי דהוה אהגעלת כלים דאסור לעשות ביום טוב כלל משום מלאכה שלא לצורך ואי משום מכשירין הא פסקינן דאין מורין כן ושמא חמיר טפי ממכשירין ולענין הגעלה אסור ודאי אפילו מחלב לבשר דלא דמי לליבון דהתם יש בו צורך אפייה, וגם לענין ליבון מבשר לחלב או איפכא צריך ליזהר שלא להמתין להשתמ' בטרפא עד לאח' שתצטנן אחר הליבון, אלא מיד שיעבירו אותם מן הליבון יתנו אותה על המאכל שצריך לאפות עכ"ל.
<h2>דף כט:</h2>
ת"ר אין שונין קמח ביו"ט, משום רבי פפייס ור' יהודה בן בתירא אמרו שונין ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם שמותר לשנותו. דביתהו דרב יוסף הוות נהלא קמחא אגבא דמהולתא, אמר לה חזי דאנא ריפתא מעלייתא בעינא ממך. דביתהו דרב אשי הוות נהלה קמחא אגבא דפתורה, אמר רב אשי הא דידן ברתה דרמי בר אבא היא ואי לא דחזאי בבית נשא לא הוית עבדא. כתב ר' אליעזר (מטול) [מתוך] זצ"ל בתוספותיו דהא דאמרינן שונין קמח ביו"ט בלא שנוי משמע דאמר רב יוסף לדביתהו אנא ריפתא מעליא בעינא, ולא דמי לשפוד [שנרצף] דהתם לא דיי לבשר אע"פ שהוא עקום אבל הכא מקלקל ללחם אם הוא שחור. [שבלי הלקט הלכ' יו"ט סימן ר"נ]
ושונין קמח ביו"ט, אפילו בלא הפיכת השולחן כדפירשו בתוס' אגבא דפתורא שהוא שנוי קצת, לפי שדרכן בתיבה או בעריבה. [סמ"ק סימן קצ"ד]. שונין לרקד בכברה או ע"י בלוטיא"ה בלע"ז, ופירשו בתוספות אפילו פעם ראשונה, ונהגו הנשים לעשות על ידי גוי, וגם זאת נכון לעשות ע"י שנוי על גב השולחן ולא בתיבה ולא בגיגית.
